טלפון: 03-5440977

היצירה 18 (קומה ב'), רמת גן

  • Facebook Clean
Please reload

Recent Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Featured Posts

מיומנו של חוקר 50: "הריקוד האחרון"

January 1, 2017

שעת ערב מאוחרת.
יום חקירות ארוך ומתיש מאחוריי, אני מתקרב עם הרכב אל אזור החנייה שמול ביתי ואז מזהה בזויות העין מישהו יוצא מהחנייה ומפנה לי מקום מעולה בדיוק מול הכניסה לבניין.

חשבתי שזה פיצוי טוב על היום שעברתי ועלה לי חיוך על הפנים. מיד הרמתי יד לאות תודה לבחור שיצא מהחנייה. הוא עשה פרצוף של אדם שגאה בעצמו כאילו, מינימום, הרגע הציל אותי מטביעה.

הרמתי את תיק צד שלי עם כל תיקי החקירה מאותו היום על הכתף הכואבת שלי ושאלתי את עצמי, יכול להיות שהתיק הזה רק הופך לכבד יותר בכל יום או שאולי אני פשוט כבר לא בן 20?

ביציאה מהרכב, כאשר כל מה שאני יכול לחשוב עליו זאת ארוחת ערב טובה ומקלחת, הטלפון של העבודה מצלצל בעצבנות.

אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל לאחר שנים במקצוע, אני מצליח לזהות שיחה מעניינת עוד בטרם אני מביט במספר שמופיע על הצג.

על המסך הופיע מספר טלפון שאני לא מכיר. אני לא עונה לאנשים שאני לא מכיר, אז מהר עשיתי טריק קטן של חוקרים ותוך כמה שניות היה לי את שם האדם אשר בצדו השני של הקו.

כאשר עניתי לטלפון, כבר קראתי לאדם בשמו, "שלום יגאל".
הוא ענה לי :"איך אתה יודע?" השבתי: "אני חוקר, זה התפקיד שלי לדעת".

אמנם ביצעתי פעולה די פשוטה, אבל ללקוח פוטנציאלי זה תמיד מרשים לקבל תצוגת תכלית ליכולות שלי עוד בטרם פירט את הבעיה בגינה הוא פנה אליי.

יגאל פתח את השיחה במשפט שאני שומע הרבה: "אני לא יודע אם הגעתי למקום הנכון ואם בכלל תוכל לעזור לי".
"אני אעשה את המקסימום", השבתי.

יגאל סיפר לי שהוא רוצה שאני אעזור לו לאתר מישהי שהוא פגש לפני מעל 15 שנים, הוא יודע שזה מופרך, הוא יודע שהסיכויים קטנים, אך המחשבות לא נותנות לו מנוח.

אמרתי ליגאל שניתן לאתר כמעט כל אדם, כל עוד יש מספיק זמן ואמצעים.
יגאל אהב את התשובה וכבר ביום למחרת קבע איתי בבית קפה.
אני אוהב לקבוע את פגישות העבודה שלי בבתי קפה, זאת הזדמנות טובה לצאת מהמשרד וזה מקום ניטראלי הנותן אווירה בטוחה ורגועה לשני הצדדים.

אני מקפיד להגיע לפגישות לפני הזמן. מעבר לעובדה שאני בן אדם דייקן מאד באופי, אני אוהב לבחון תמיד את הסובבים אותי, למצוא את הפינה הכי שקטה שבה אני יודע שתהיה ללקוח ולי את הפרטיות הנדרשת.

לאחר המתנה של כעשר דקות, זיהיתי את יגאל נכנס לבית הקפה.
הבחנתי בבחור גבוה עם שיער ארוך, לבוש בסגנון ש"יצא מהאופנה" לפחות לפני עשרים שנים, כאשר הוא אוחז בקסדה ביד.

בזמן שיגאל חיפש אותי במבטו בבית הקפה, הרמתי יד לכיוונו בכדי שגם הוא יזהה אותי.
לאחר שיחת חולין קצרה, יגאל החל לספר את סיפורו.

לפני כ 15 שנים הוא עבר לתל אביב מצפון הארץ. לאחר תקופה ארוכה שהוא היה עסוק בבניית הקריירה שלו הוא החליט שהגיע הזמן למצוא תחביב שבאמצעותו אולי גם יחזק את חיי החברה, שכמעט ולא היו קיימים בשלב זה.

חבר שלו ניסה לשכנע אותו במשך תקופה ארוכה לבוא אתו למועדון בו יש ערב של "ריקודי זוגות", בכל מיני סגנונות.

לאחר התלבטות רבה הוא קבע עם אותו חבר ויחד הלכו למועדון במרכז תל אביב.
כאשר נכנסו למקום הרגישו מאד לא שייכים, היה נראה כי "כולם מכירים את כולם", והייתה להם הרגשה שהמבטים החשדניים של כולם מופנים אליהם. היה נראה כי החבר'ה הוותיקים לא אהבו אנשים חדשים.

את רוב הערב הם בילו בישיבה על הבר, מזמינים אוכל ושתייה.
פתאום, לקראת סוף הערב, נכנסה למועדון בחורה שעצרה ליגאל את הנשימה. היא לבשה בגדים צמודים, אך לא חושפניים מידי. כאשר חלפה ליד הבר, בדרכה לרחבה, הוא הצליח להריח את הבושם שלה שפשוט הפנט אותו.

יגאל החליט מיד שלא משנה מה יקרה הוא ניגש לרקוד עם אותה בחורה; אם הוא לא יעשה זאת הוא יצטער על זה כל הערב – וכך עשה.

הוא ניגש אליה, חצי מבויש, אבל זרק לה בדיחה ששברה את הקרח והיא נענתה לו בחיוב.

הם רקדו ריקוד אחד אבל משהו בריקוד הזה היה שונה מכל חוויה שהוא עבר לפני כן. החיבור שהוא הרגיש עם אותה בחורה, שפגש רק לפני כמה רגעים, לא היה דומה לשום דבר שחווה לפני כן בחייו.

הוא המשיך וסיפר כי הוא לא מצליח לשכוח את הריקוד הזה עד היום.
בסוף הריקוד הוא הספיק רק לשאול את שמה, ולאחר מכן היא הלכה לשבת בצידו השני של המועדון.

הוא עוד ניסה למשוך את תשומת לבה ואף מבטיהם נפגשו מספר פעמים במהלך הערב – היא השיבה לו בחיוך. כאשר רצה לגשת אליה ולבקש את מספר הטלפון שלה היא נעלמה ולא ראה אותה שוב.

יגאל לא הפסיק לחשוב עליה וחזר למועדון עוד כמה פעמים בתקווה שהוא יפגוש אותה, אבל לאחר מספר פעמים שביקר במקום ולא היה זכר לאותה בחורה, הוא התייאש והפסיק להגיע.

יגאל אמר לי:" אני רוצה שתעזור לי למצוא אותה".

הוא המשיך והתעקש, אני יודע שעבר הרבה זמן – אבל אני בטוח שאם אני אפגוש אותה שוב היא תזכור אותי, היו שם כמה רגעים מיוחדים שלא ניתן להסביר אותם במילים.

יגאל סיפר כי הוא התחתן לפני כמה שנים ולאחרונה התגרש. כאשר החליט שהוא עובר לתל אביב, הוא הבין שהוא חייב לנסות למצוא את אותה בחורה שפגש רק לערב אחד.

יגאל סיכם ואמר: "אני יודע שאין לי הרבה, אני רק זוכר שקוראים לה הילה ואני יודע שפגשתי אותה באותו המועדון". "אם אראה תמונה שלה, אדע לזהות אותה גם היום", המשיך.

הסברתי ליגאל שהסיכוי אכן קטן, אבל אתחיל בביצוע החקירה במהרה.
בזמן הפגישה שלי עם יגאל הראש שלי כבר התחיל לעבוד. מצד אחד הבנתי שיש אתגר גדול ומעניין לפניי, מצד שני לא רציתי לחזור אל יגאל בידיים ריקות.
למחרת כבר ניגשתי לכתובת של המועדון המדובר.

את מה שמצאתי שם, אספר בחלק השני ,בעוד מספר ימים...

*אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף
שרגא איסוף מידע וחקירות
03-5440977 / 050-7404376
shragainfo@gmail.com
** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד.
***תודה רבה לטל חגי & אביעד קפויה על עריכת התוכן.
**** הצילום הוא אילוסטרציה.

 

https://www.facebook.com/private.investigations/

 

מיומנו של חוקר 50 (ינואר  2017) : "הריקוד האחרון" חלק א

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Follow Us
Please reload

Search By Tags