מיומנו של חוקר 87

"נעלם לנו כסף מהבית..."

שעות הבוקר המאוחרות, לאחר נסיעה של מעל לשעה, תוכנת הניווט הכריזה: "הגעת אל היעד".

הגעתי לבית קטן בעיר בצפון הארץ. להפתעתי, שם המשפחה שהופיע על שלט הכניסה לבית לא היה זהה לשם הלקוחה שלי.

כאשר יצאתי מהרכב לפתע קיבלתי הודעה :"לך 50 מטרים ותיכנס לשביל מצד ימין. תלך על הסוף ואני אחכה לך שם".

הבנתי שהלקוחה בכוונה לא שלחה לי את הכתובת המדויקת שלה. כנראה שהיא לא רצתה שמישהו יבחין ברכב זר החונה מול ביתה ויתחיל לשאול שאלות.

הלכתי לפי ההנחיות, דרך השביל הצדדי. כך, נכנסתי לחצר האחורית מבלי שאף אחד מהשכנים כלל שם לב שהגעתי למקום.

כשפתחתי את השער האחורי, הרחתי מיד ריח של אפייה. כאשר התיישבתי בשולחן בחצר חיכו לי שם עוגיות חמות שעכשיו יצאו מהתנור.

"תה או קפה?", לפתע שאלה אותי פנינה.

"קפה", עניתי מיד, "יש עוד יום ארוך לפני".

פנינה התיישבה מולי והחלה לספר לי את הסיבה שבגינה הזמינה אותי אליה.

"אני חושבת שבעלי מנהל רומן", אמרה בצער.

התחלתי לשאול על הנסיבות שהובילו אותה למסקנה זו. היא סיפרה על מספר מקרים בהם בעלה, ישראל, התנהג מוזר ונתפס בשקרים קטנים.

"אני חיה אתו 30 שנים, אני יודעת בדיוק מתי הוא משקר", הכריזה.

חשבתי לעצמי, שאמנם השקרים הקטנים שהוא סיפר לה אכן נשמעים מוזרים... אך לאו דווקא מעידים על בגידה.

"מה שעורר לי את החשד העיקרי, הוא ה- 100,000 ₪ במזומן שנעלמו לנו מהבית", הפתיעה.

כך התברר לי שלפנינה וישראל יש כספת ...

עם השנים, ישראל היה שומר בה כסף "שחור" מהעסק שלו. כך יכלו להשתמש בו בעת הצורך.

"אל תסתכל עלי במבט הזה. אי אפשר לשרוד במדינה שלנו אם אתה לא שומר קצת כסף שחור", אמרה בתקיפות.

אני משתדל לא לשפוט את הלקוחות שלי, אך לפעמים העיניים לא משקרות ופנינה זיהתה את זה עלי.

פנינה סיפרה כי לאורך כל השנים עשתה "הצגה" של אישה קטנה שלא יודעת כמה כסף יש או אין ברשותם. ובהתאם לכך, ישראל היה בטוח שהיא לא יודעת כמה כסף יש בכספת.

כל עוד לא חסר כסף למחייתם, היא לא אמרה דבר.

בחודשים האחרונים, היא שמה לב שבכל פעם נעלם כסף נוסף מהכספת. כך למעשה היא הבינה כי בעלה, ככל הנראה משתמש בכסף הזה עבור המאהבת שלו.

"הוא יודע שכרטיס האשראי שלנו משותף. לכן, הוא לא יכול לעשות שם קניות בלי שאשים לב", אמרה.

פנינה ביקשה שאנחנו נמצא על מי בעלה מוציא כ"כ הרבה כסף. "הוא בזבז עליה בכמה חודשים יותר ממה שהוא השקיע בי בעשר שנים", אמרה בפנים חמוצות.

וכך מבלי לבזבז זמן, יום למחרת התחלנו במעקב.

ביום הראשון, זהינו את ישראל יוצא מביתו מוקדם בבוקר לעבודה. היה לו עסק מצליח לטקסטיל במרכז העיר שבה גרו.

בכל שעות המעקב שלנו לא ראינו שום דבר שעורר חשד.

לקוחות נכנסו ויצאו, ואף אחת מהן לא נראתה כמו מאהבת של ישראל.

ישראל עבד עד מאוחר, וחזר ישירות לביתו.

היום השני והשלישי של המעקב נראו בדיוק אותו דבר.

דיווחנו לפנינה על הממצאים המרגיעים, אך היא נשמעה מאוכזבת...

לפני תחילת יום המעקב הרביעי, קיבלתי הודעת סמס מפנינה: "נעלמו אתמול עוד 10,000 ₪".

כיצד הדבר ייתכן? מה ישראל עושה עם הכסף?

וחלפה בראשי המחשבה, מה אם הוא כלל לא מבזבז אותו על מאהבת...

הייתה לנו הרגשה כי מדובר במשהו אחר.

החלטנו להתקרב עוד יותר לחנות. הבנו שלא מספיק לתצפת אלא צריך גם לשמוע. כנראה שמשהו מתרחש שם בחנות.

ואז, עלה לי רעיון.

מול החנות של ישראל היה לוח מודעות ישן. ניכר כי לא טיפלו בו הרבה זמן.

שלחתי את אחד העוקבים שלי עם מספר מודעות חדשות, אותן הדפסנו מבעוד מועד. בנוסף, הוא לקח עמו פחית עם צבע בכדי לצבוע את המסגרת.

לפתע קרה משהו ממש לא רצוי, שיכל להרוס את כל המשך החקירה.

אחד מבעלי החניות ניגש לשוחח עם העוקב הסמוי שלנו, היה חשש שהוא ישאל אותו יותר מידי שאלות ויסב את תשומת ליבו של ישראל לבחור החדש שנמצא מול החנות שלו.

מהר מאד החשש התפוגג כאשר התברר שהאיש רק ביקש לדעת אם הוא עוסק בצביעה גם באופן פרטי ורצה להציע לעוקב עבודה נוספת בחנות שלו.

העוקב שלי, כמובן השיב בנימוס שהוא צריך לבדוק את זה מול "המעסיק" שלו.

לאחר מספר שעות של התעסקות עם לוח המודעות והצביעה, הגיעה שעת ערב והחנות של ישראל כבר הייתה לקראת סגירה. לפתע, ראינו מרחוק שתי דמויות נכנסות לחנות.

העניין היה, שראינו אותם במעקב מספר ימים קודם לכן. הם נראו מרחוק כמו סוחרי בגדים, אך פתאום במבט טוב יותר - משהו בהם היה נראה מחשיד מאוד.

העוקב שלח לי הודעת סמס תוך כדי המעקב :" השניים האלו, הם לא בדיוק הסבתות מהאגודה למען החייל".

בין רגע, אחד מהם סגר את דלת החנות ועמד באופן בו הוא חוסם את שדה הראייה לכל מי שנמצא בחוץ. אמנם זה היה מסוכן אך הצלחנו להתקרב בהדרגה ובזהירות...

הפעם הצלחנו לשמוע בדיוק מה מתרחש בפנים.

אחד הגברים, הרים את הקול על ישראל והסביר לו שיש לו חוב נוסף של 50,000 ₪ ובכל יום שעובר החוב צובר 10% נוספים.

ישראל נשמע מופחד מאד ואמר שהוא מנסה להשיג את הכסף בהקדם ושהמצב הכלכלי שלו לא פשוט.

ה"סוחרים" לא נשמעו נרגשים בכלל ואיימו כי דברים רעים יכולים לקרות לו ולעסק שלו במידה ולא ישלם להם בהקדם.

עכשיו הכל ברור. הבנו לאן הכסף נעלם...

עם הממצאים הללו חזרנו לפנינה, שהייתה מופתעת :" אני לא מאמינה שסוחטים את ישראל", אמרה בכעס.

"את מתכוונת להתלונן במשטרה?", שאלתי.

"אני אפתור את זה, אבל בלי משטרה". אמרה בנחרצות.

חודש לאחר מכן, עמדתי בקשר עם פנינה והיא סיפרה לי שהיא קודם כל התעמתה עם בעלה וסיפרה לו מה שידוע לה.

הוא התנצל מקרב ליבו ואז שיתף אותה בסיפור המלא. הוא אמר שאחרי שנים בתחום, לפני כמה חודשים נפלו עליו "ברנשים", כך הוא כינה אותם. ואלה, החלו לסחוט ממנו כספים.

שנית, סיפרה לי שהיא פנתה למכר שלה שפותר בעיות מהסוג הזה, אך את ההמשך היא לא רצתה לפרט בפניי יותר מדי.

לא שאלתי יותר שאלות, לא הייתי בטוח שאני רוצה לשמוע את התשובות...

"אף אחד יותר לא יבוא עם איומים לחנות של ישראל", אמרה בביטחון.

והוסיפה :"גם הכסף שנעלם עד היום חזר בחזרה", וצחקה צחוק קטן.

חשבתי לעצמי שפנינה הצליחה להפתיע אותי ממש.

"שמח שיכולתי לעזור", עניתי בצנעה.

**אם אהבתם את הסיפור מוזמנים לשתף.

שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@shragainfo.co.il

***עכשיו כל הפרקים של יומנו של חוקר באתר שלנו. ****תודה רבה לאביעד קפויה על עריכת התוכן. ***** הצילום הוא אילוסטרציה. יומנו של חוקר 87 (אפריל 2020)