מיומנו של חוקר 32: "דם, אש ותמרות עשן"
בתחילת דרכי כחוקר הייתי נשלח לבצע חקירות שונות ומגוונות בכל רחבי הארץ.
אברהם, אדם חרדי כבן 50, מישוב בדרום הארץ הגיש תביעה כנגד חברה גדולה למוצרי חשמל, בעקבות טענה כי מכשיר הטלוויזיה שרכש מהם גרם לקצר שהוביל לשריפה בביתו.
בעקבות השריפה נזק רב נגרם לרכוש. באירועים מסוג זה, לרוב מתבצעות כמה חקירות במקביל.
ישנה החקירה המשטרתית אשר בד"כ משולבת עם מכבי אש וחקירה נוספת של חברת הביטוח.
במקרה זה, אני נשלחתי לבצע חקירה מטעם חברת הביטוח שרצתה להעמיק בחקירת נסיבות האירוע.
כמובן שעיינתי באופן מעמיק בדו"ח החקירה של המשטרה ושל מכבי האש. ניתן היה להבחין כי המשטרה לא ערכה עבודת יסודית. נראה כי המקרה לא "עניין" אותם במיוחד מהסיבה שלא היו נפגעים בגוף. דו"ח מכבי האש לא היה חד משמעי ביחס לגורם לשריפה.
חוקר השריפות העלה ספק באשר למקור השריפה, אך לא הצליח לקבוע חד משמעית מדוע התרחשה. נפגשתי עם אברהם ומשפחתו. במשך שעה ארוכה אברהם סיפר לי את נסיבות המקרה; הראה לי את הדירה וסיפר לי על הרכוש שניזוק. הוא הוסיף כי במהלך חילוץ בני המשפחה הוא נחבל בידו ודימם רבות.
משהו בסיפורו של אברהם לא הסתדר לי. מה שבעיקר עורר אצלי את החשד הוא העובדה שכאשר ביקשתי לשוחח עם רעייתו, הוא התחמק ועשה הכול על מנת שלא אשוחח עמה.
העובדה שלאברהם לא היה ביטוח דירה רק הוסיפה לחשד שלי. לכן, אם הוא לא היה מגיש תביעה נגד החברה ממנה רכש את הטלוויזיה – אז לא היה לו את מי לתבוע! החלטתי שאני חוזר אחורה וניגש לשוחח עם חוקר השריפות.
החוקר עמו שוחחתי עשה עלי רושם כמקצועי מאוד. הוא הסביר שלעתים לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי את מקורה של השריפה. במקרה המדובר, נזק רב נגרם לדירה והזמן הרב שעבר עד הגעת כוחות ההצלה הקשה לקבוע מהשטח מה באמת הוביל לשריפה. הבחנתי שחוקר השריפות הינו בחור חרדי.
החלטתי שאני "זורק חכה" ומנסה "לדוג" מידע מקרי. שאלתי את החוקר: "כמה זמן אתה מכיר את אברהם?" חוקר השריפה השתהה בתשובתו בטרם ענה.
הוא חשש שאני יודע משהו ונמנע מלספר לו. לכן הוא הודה כי הוא מכיר את אברהם כבר שנים רבות, וכי הם מתפללים ביחד באותו בית כנסת. הנתון הזה היה מאוד בעייתי.
הוא גרם לי לחשוב כי ייתכן והדו"ח שנכתב היה במכוון לא חד משמעי. הרי מצד אחד חוקר השרפות רצה לעזור לחברו, אברהם, אך מצד שני הוא לא יכול היה לחטוא במקצועו ולהוציא דו"ח שקרי.
החלטתי לנסות ולברר פרטים נוספת אצל קרובי משפחתו של אברהם. ניסיתי מספר פעמים לתפוס את רעייתו לשיחה, אך היא התחמקה ממני בתירוצים שונים. ניגשתי להוריו של אברהם, אשר מתגוררים בסמוך. בתחילה, הם שמחו לשתף איתי פעולה. כעבור זמן קצר, לאחר שהמשכתי לחקור אותם, אמו של אברהם התקשרה אליו, שוחחה עימו בקצרה, ולאחר מכן כאשר המשכתי בחקירתי – היא השיבה בתשובות מתחמקות. איתרתי מומחה למוצרי חשמל וטלוויזיות ושיתפתי אותו במקרה.
הוא הסביר כי אין הוא שולל אפשרות שטלוויזיה תוביל לקצר מסוג זה, אך לדעתו הסיכוי לכך הוא מאוד נמוך. כמו כן, בדקתי דיווחים על מקרים דומים באותה חברה. במשך מעל 30 שנים שהם מייבאים מוצרי חשמל – מעולם לא דווח על מקרה דומה.
החלטתי לחזור לזירת האירוע. הרי ברור שהייתה שריפה בדירה של אברהם, ומהשיחה שקיימתי עמו לא חשבתי שהוא הצית את הדירה בזדון כאשר ילדיו נמצאים בה, אבל עדיין משהו בסיפור שלו לא הסתדר לי. מניסיוני, כשמדובר בקהילה החרדית, בפרט כאשר מדובר בישובים קטנים, כולם מכירים את כולם בבניין ואף בשכונה. הנחתי שמישהו מהשכנים יוכל לעזור לי.
ניגשתי אל השכנים בקומה הראשונה. הם לא ששו לשתף עימי פעולה ואמרו כי הם בדיוק באמצע ארוחה ואין להם זמן לעזור לי. המשכתי לנסות אצל מספר שכנים נוספים; חלקם לא היו בבית והאחרים לא רצו למסור מידע.
כאשר כבר חשבתי שאני עוזב את הבניין, הבחנתי בדלת שנפתחה מתחת לביתו של אברהם. מהדלת יצאה אישה מבוגרת. התחלנו בשיחת חולין, ואז סיפרתי לה כי נשלחתי מטעם חברת הביטוח שמטפחת בשריפה שפרצה בדירה מעליה. היא מיד הגיבה וסיפרה כי במשך שנים רבות שימשה כשמרטפית של ילדיו של אברהם והיא נמצאת ביחסים מצוינים עם המשפחה.
היא הוסיפה כי העובדה שהילדים ניצלו מהרדיאטור היא בגדר נס. כאשר שאלתי באיזה רדיאטור היה מדובר. היא סיפרה כי היא הייתה הראשונה להגיע אל הדירה לאחר הדלקה.
התברר כי אברהם הניח רדיאטור חשמלי בחדר הילדים, בכדי לחמם את החדר, אך כנראה שהייתה בו תקלה שהובילה לשריפה הקשה שהתפשטה בכל הבית. כאשר שאלתי אותה כיצד היא כ"כ בטוחה שאכן הגורם לכך הוא הרדיאטור.
היא סיפרה כי אברהם רץ בבהלה לאחר השריפה עם הרדיאטור ביד וצעק נסער: "כמעט הרגתי את הילדים שלי." חשבתי לעצמי כי בדו"ח של חוקר השריפה ובדו"ח המשטרתי כלל לא צוין שהיה רדיאטור בדירה.
בעודי חושב על כך, השכנה הוסיפה כי הבחינה שאברהם זרק את הרדיאטור במזבלה השכונתית. רצתי מהר לעבר המזבלה השכונתית, אך לצערי האשפה כבר פונתה מהמקום.
עדותה של השכנה הייתה חשובה מאין כמוה. היא הובילה למסקנה שאברהם שיקר, אך הייתי צריך גם לגרום לו להודות בשקר שלו. הגעתי אל דירתו. אמרתי לו שאני יודע את כל האמת.
הוא שתק ומלמל: "מה זאת אומרת הכול?" אמרתי לו שמצאתי את הרדיאטור שזרק במזבלה, וכי אני יודע שהוא זה שגרם לשריפה. לאברהם לא נותרה ברירה אלא להודות באמת.
הוא סיפר כי לא נותרה לו ברירה ולא היה לו ביטוח לדירה. חשבתי לעצמי שאכן היו בדירה "דם, אש ותמרות עשן", אבל כנראה שזה לא די בשביל לקבל כסף מזומן.
*אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף
שרגא איסוף מידע וחקירות
03-5440977 / 050-7404376
shragainfo@gmail.com ** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד. ***תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן.
**** הצילום הוא אילוסטרציה
https://www.facebook.com/private.investigations/
