מיומנו של חוקר 48: "נגד הזרם"

"אני לא יודע איפה נכשלנו"?! זה המשפט שהדהד לי בראש לאחר אחת הפגישות היותר מסקרנות שהיו לי במהלך שנותיי כחוקר פרטי. עם השנים פנו אליי הורים רבים שביקשו ממני להתחקות אחר המעשים של ילדיהם, אבל המקרה הזה היה שונה מאד מכל המקרים שקדמו לו. גיל ותמר, זוג הורים כבני 50, מאזור הצפון, קיבלו עליי המלצה מחבר של המשפחה וביקשו לפגוש אותי בהקדם האפשרי. בתחילת השיחה הם התעניינו מעט על הרקע שלי כחוקר וסיפרתי להם בשמחה. פעמים רבות זה עוזר ללקוחות להיפתח בפניי, לאחר שהם שומעים עליי קצת. הם סיפרו לי שהם הורים לחמישה ילדים, גיל עובד בחברת "הייטק" ותמר עוסקת בעיצוב בתים. הסיבה שבגינה הם ביקשו לפגוש אותי היא בעקבות בעיה שיש להם עם הילדה הצעירה שלהם, ספיר. לספיר מלאו 18 לפני מספר חודשים ובניגוד לשאר הילדים שלהם שהיו מאד קונפורמיסטים, ספיר הרבתה ללכת "נגד הזרם". הם סיפרו כי מעולם לא הייתה "ילדה רעה", אך היה לה אופי מעט מרדן. לכן, לא הופתעו כי כמה חודשים קודם לכן סיפרה להם סופית כי היא לא מתכוונת להתגייס לצבא. הוריה לא כל כך אהבו את הרעיון, כי הייתה בהם תקווה שדרך הצבא היא תקבל מעט את המשמעת והמסגרת שכה הייתה חסרה לה, אך הם הבינו כי גם הם לא יכולים להכריח אותה. הכול השתנה לפני מספר חודשים. ספיר סיפרה להם שהיא עוזבת את הבית ועוברת להתגורר בדרום הארץ. גיל ותמר היו מופתעים מאד, הם ידעו שספיר טיפוס מעט מרדני אך הרגישו כי טוב לה בבית ולא ברור לה מדוע שתרצה לעזוב ועוד לצד השני של המדינה. הם ניסו לקיים איתה שיחות רבות, גם בעזרת הילדים הנוספים שלהם, אך שום דבר לא עזר. היא סיפרה שהיא מצאה דירה בישוב קהילתי בדרום ארץ, יחד עם ידיד שלה ושם היא מאמינה שיהיה לה קל יותר למצוא את עצמה. ביום בהיר אחד ספיר ארזה את חפציה עלתה על רכבת ונסעה, היא גם ביקשה שלא ילוו אותה והדגישה שהיא רוצה לנסוע לבד. בימים הראשונים היא עוד שמרה על קשר טלפוני עם הוריה, אך לאחר שבוע היא פשוט הפסיקה להתקשר והטלפון הנייד שלה נותק. גיל ותמר דאגו מאד ונסעו מיד ליישוב בדרום, אך בכניסה עצר אותם השומר ומסר כי מדובר בישוב קהילתי סגור וכי לא ניתן להיכנס פנימה ללא הזמנה של אחד האורחים. כאשר ניסו להסביר לשומר כי בתם ספיר מתגוררת בישוב וכי הם לא היו עמה בקשר כמה ימים וכי הם דואגים לה, השיב להם כי הוא מכיר את ספיר, הדיירת החדשה, וכי ראה אותה עוד באותו הבוקר. גיל ותמר לא ויתרו, והסבירו לו שבמידת הצורך ייכנסו בכוח – השומר דיווח אל הממונים עליו, על התקרית בשער הכניסה לישוב, ולאחר זמן קצר ספיר כבר הגיעה לשער הכניסה. היא הגיעה כעוסה אל הוריה וביקשה מהם לעזוב מיידית את המקום, הם ניסו לדובב אותה ולהבין מדוע ניתקה קשר והיא פשוט חזרה ואמרה שיעזבו אותה לנפשה וכי היא לא רוצה איתם קשר. הוריה של ספיר דיווחו על האירוע למשטרה והם השיבו כי הם לא יכולים לעשות שום דבר בנדון. השוטרים אף יצרו קשר עם ספיר שהבטיחה להם שהיא בריאה וכי היא נמצאת במקום מרצונה החופשי, ולאור העובדה שהיא בגירה – המשטרה לא יכלה לעשות דבר בנדון. בשלב זה, בשיחה, החלה תמר לבכות, היא אמרה שהיא מרגישה חסרת אונים – משהו עובר על הבת שלה והיא לא יכולה לעשות שום דבר בנדון. הם ביקשו ממני להבין מה קורה עם ספיר? מי יש בישוב הזה? ועם מי היא מתגוררת? הבנתי כי תחילה עליי להבין מה קרה לספיר, על מנת שאוכל לעזור להוריה. יצרתי קשר עם חבר קרוב שלי שמתגורר שנים באזור הדרום, ותמיד היה גאה בזה שאין משהו שקורה בבאר שבע ודרומה ממנה, שלא עובר דרכו. מיד לאחר שאמרתי לו את שם היישוב הקהילתי אליו עברה להתגורר ספיר, השיב מיד כי זה מעוזה של הכת של "עמי לב". הוא המשיך וסיפר לי כי הבחור המדובר, עמי לב, ידוע כגבר מאוד מניפולטיבי. לפני כמה שנים, הוא חזר מהודו ומיד עם חזרתו החל להעביר הרצאות שונות בבאר שבע על תפיסת עולמו החדשה. בשלב הראשון הגיעו להרצאות אנשים בודדים בלבד, אך עם הזמן התקבצו סביבו קהל מאמינים גדול יותר ויחד הם עברו ליישוב בדרום הארץ והקימו מעין קומונה סגורה שלהם. מניסיוני בעבר, קשה מאוד להגיע לנפגעי כתות ובמקרה הזה המשימה שלי הייתה כפולה. ראשית לברר מה באמת קורה בכת של "עמי לב", ושנית לנסות לעזור להוריה של ספיר להוציא אותה מהכת. הסברתי לגיל ותמר מראש כי אני חוקר ולא "קוסם". אני יכול לעשות את המקסימום בכדי לספק להם את המידע על מה קורה בכת, איך אין שום הבטחה שניתן יהיה להוציא את ספיר משם. ידעתי שיהיה עליי לחשוב על דרך יצירתית בכדי לברר מה קורה בתוך הכת, הרי ארגונים מסוג זה לא ממהרים להכניס זרים לתוכם. בשלב הראשון החלטתי שאני מבצע בירור מקיף על עמי לב. בעזרת אמצעים מתוחכמים ועבודת מודיעין יעילה, עליתי על זה ש"עמי לב" הוא לא שמו האמיתי של מנהיג הכת, אלא הוא נולד בשם ליאור לוין. הסיבה שהוא החליף את שמו היא שלפני כ-10 שנים הוא הקים ארגון דומה במרכז הארץ, אך זמן קצר לאחר מכן היו חשדות כנגדו בכך שניצל מינית חלק מחברות הכת והארגון פורק מהר מאד. הבעיה היא שמעולם לא הצליחו להוכיח כי היה אקט של ניצול, ובסופו של דבר ליאור לא הואשם וזמן קצר לאחר מכן עזב את הארץ. לאחרונה הוא חזר והחל את הכול מחדש. איתרתי את הכתבות שפורסמו על ליאור, בהן היו עדויות של מספר חברות לשעבר בכת – שם גם הופיעה תמונתו של ליאור, ועם תמונה של עמי (שקיבלתי מאיש הקשר שלי) אי אפשר היה לפספס כי ליאור ועמי הם אותו אדם. השלב השני היה לתעד את מה שקורה בתוך הכת. הייתה בפני אפשרות לנסות לחדור לכת כ"מאמין פוטנציאל", אך פעולה כזו הייתה לוקחת זמן רב וכסף רב מגיל ותמר. חשבתי על דרך נוספת דרכה אני אוכל להיכנס לשטח היישוב הסגור, מבלי שאעורר חשד. בחיפוש שביצעתי מצאתי כי אחד מחברי הכת, ככל הנראה אחראי לענייניים מנהלתיים, פרסם ברשת מודעה לפיה הם מחפשים קבלן שיפוצים בכדי לבצע מספר עבודות שיפוץ במתחם המגורים שלהם. אמנם לשפץ אני לא יודע, אבל אני שחקן לא רע. קראתי בזריזות על כמה מושגי היסוד בתחום השיפוצים והתקשרתי אל מפרסם המודעה. נתתי לו הצעת מחיר זולה, אך לא זולה מידי, בכדי שלא תעורר חשד, והוא הזמין אותי למקום בכדי להתרשם. נציג הכת פגש אותי בכניסה ליישוב, בכדי ללוות אותי, ולקח אותי די מהר לאזור המגורים שהיה דרוש בשיפוץ. הוא הציג בפניי את העבודה הנדרשת ואמרתי לו שעליי לבצע מדידות ולבדוק את החומרים הנכונים לעבודה בטרם תחילת העבודה. לאחר זמן קצר השאיר אותי נציג הכת לבד, באופן מפתיע. בדיעבד התברר כי הוא מיהר להגיע לאחד הטקסים שלהם. זה היה הזמן שלי לפתוח עיניים. ניתן היה לראות שדיירי היישוב גרים בתנאים דלים מאד. לבושם ברובו "שחור" וללא סימנים ומאפיינים ייחודיים שלהם. בשלב מסוים שמעתי רעש שנשמע כמו רעש של תפילה. זיהיתי אולם גדול ובו היה חלון קטן. הצצתי פנימה לזמן קצר, וניתן היה להבחין בטקס כלשהו שמתבצע במקום. עמי לב, מנהיג הכת, עמד במרכז כאשר מסביבו כעשרים גברים ונשים אשר נראים כמשתחווים לו. בקריאה נרחבת שביצעתי על נפגעי כתות , לכל כת יש טקסים שונים ומשונים אשר מהווים חלק מהשגרה היומית שלהם. מאפיינים שחוזרים על עצמם הם ויתור על זהות אישית, ניתוק קשר ממשפחה וחברים וסגידה למנהיג הכת, ה"גורו". מנהיגי הכת משתמשים פעמים רבות במתירנות מינית כתירוץ לשחרור הנפש ו/או עלייה בדרגה מבחינה רוחנית. לא יכולתי להישאר יותר מידי במקום מבלי לעורר חשד או לקחת סיכון שאחד מחברי הכת יזהה אותי. זמן קצר לאחר מכן, זיהיתי את ספיר יושבת לבד בחצר הישוב. היא ישבה על ספסל ובהתה בשמים. הבנתי שאני חייב לפעול עכשיו. ידעתי שסביר להניח שהיא לא תדבר עם אדם זר והיא גם מסוגלת לצעוק ולהסגיר אותי. החלטתי שאני עושה משהו, לכאורה, די פשוט והייתה בי תקווה שזה יעשה לה משהו. ניגשתי בסמוך אליה והנחתי מולה את הכתבה מעיתון שמצאתי על עמי לב (ליאור לוין), מנהיג הכת שלה. בשלב הראשון היא הסתכלה עלי במבט חושד, אך היא לא אמרה מילה ולכן הלכתי ממנה מהר. מרחוק ראיתי שהיא לוקחת לידיה את הכתבה ומעיינת בה, כאשר לפתע פרצה בבכי. חזרתי במהרה לחדר בו השאיר אותי עובד הכת. זמן קצר לאחר מכן הוא חזר למקום ואז נתתי לו הצעת מחיר לעבודות צבע ושיפוץ של כמה חדרים, ואמרתי לו שניתן יהיה להתחיל את העבודה בעוד מספר ימים. בינתיים חזרתי עם המידע שאספתי אל הוריה של ספיר. הם היו נסערים מאד לשמוע מה קורה ביישוב הסגור הזה, וביקשו ממני שבשלב זה לא אבצע עוד פעולות. כחודש מתחילת החקירה שלי, המשכתי לחשוב על גורלה של ספיר. האם השתנה משהו מאז הביקור שלי במקום. לפתע קיבלתי טלפון מגיל, הוא סיפר לי שספיר שבה הביתה. עד היום ספיר לא מסכימה לספר על מה שהיה שם בכת, וגם לא סיפרה להוריה מה בעצם גרם לה לעזוב ולחזור הביתה. ייתכן שהיה לי חלק בעניין, ייתכן ולא. היא הצטערה בפני הוריה ואמרה שהיא הבינה שהיא גרמה להם סבל רב. היא הבטיחה להשתדל ויותר לא ללכת "נגד הזרם". *אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@gmail.com ** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד. ***תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן. **** תודה לאביעד קפויה על עריכה לשונית ***** הצילום הוא אילוסטרציה