מיומנו של חוקר 33: "מנגינה עצובה"
התופעה של הורים מודאגים שפונים אלי בכדי לקבל מידע על ילדיהם הולכת ומתרחבת.
ורד ועידן, זוג הורים בתחילת שנות ה-40 לחייהם, פנו אלי בבקשה להיפגש עמי בדחיפות.בפגישה הם סיפרו לי על בתם בת ה-11, טל, אשר לטענתם הם חשו כי משהו השתנה בה בחודשים האחרונים.
טל היא ילדה מחוננת, מנגנת על פסנתר מגיל 6 וכבר דוברת שלוש שפות.במשך השנים היא תמיד הייתה מקור גאווה להורים ולמשפחה.
ילדה מקסימה שתמיד התנהגה למופת וקיבלה תעודות הצטיינות, עד לפני כמה חודשים – אז החל שינוי קיצוני בהתנהגותה.בתקופה האחרונה היא נוהגת לחזור מבית הספר, להתיישב ליד הפסנתר, מסרבת לשוחח עם אנשים וכל נגינותיה על הפסנתר הן עצובות.
הוריה ניסו לתקשר ולדבר עמה פעמים רבות. הם אף פנו ליועצת בית הספר, ביקשו מטל לפנות לפסיכולוגית – אך כל הניסיונות עלו בתוהו. הם לא הצליחו להבין מה קורה עם בתם לאחרונה.בסופו של דבר, לאחר שזוג חברים עמו התייעצו המליץ עלי, הם החלו לשכור את שירותיו של חוקר פרטי.
הם ביקשו לבצע מעקב אחר בתם.במשך מספר ימים שלחתי צוות חוקרים שיעקוב אחר בתם, וכל פעם הם חזרו אלי עם אותן תוצאות.
טל הייתה עולה להסעת בית הספר בסמוך לביתה, מגיעה לבית הספר ולא יוצאת ממנו עד שעות הצהריים ועולה על ההסעה בחזרה הביתה.לא ניתן היה לבצע מעקב אחר טל בשטח בית הספר מבלי לחשוף את זהותם של החוקרים.
גם כאשר הם זיהו את טל בחצר בית הספר, היא תמיד נראתה ישובה בצד על ספסל, מבלי לתקשר עם שאר התלמידים שבחצר.בחקירה מסוג זה היא, סביר להניח כי מי שיכול לשפוך אור על מצבה של טל הם דווקא חבריה ללימודים.
הבעיה היא שכולם קטינים, ולא ניתן לחקור אותם ללא נוכחות הוריהם וללא אישורם.הוריה של טל פנו כבר אל המורים, המנהלת והיועצת בבית הספר, אך לצערם אף אחד מהם לא יכל לספק תשובות לשינוי בהתנהגותה של טל.
הבנתי שאם יש סיכוי לקבל מידע עדכני כלשהו הוא דרך הרשתות החברתיות.ילדים בגילאים אלה הרבה יותר חכמים מהמבוגרים בכל הקשור לשימוש ברשתות החברתיות.ידעתי שאני צריך לקבל את המידע מהרשת בצורה מתוחכמת, כך שטל לא תעלה על עקבותיי.
ראיתי שטל חברה במספר קבוצות של חובבי מוסיקה ב"פייסבוק" ומספר פעמים כתבה בקבוצות הללו הודעות בנושאים שונים.ביקשתי מקרובת משפחה שלי, נערה בת 12, רשות להשתמש בשם המשתמש שלה ב"פייסבוק" למשך מספר ימים.
הסברתי לה את המצב, והיא שמחה לעזור ואף הוסיפה כי היא מוכנה לסייע לי להתכתב ב"שפת הצעירים", לפתע אף הרגשתי זקן.ידעתי שאם אפנה לטל בהודעה פרטית ב"פייסבוק", בפרט שהיא לא מכירה את קרובת המשפחה שלי, קיים סיכוי סביר שהיא תחשוד ולא תענה.
לכן, אני רציתי להוביל לכך שהיא תפנה אלי.נכנסתי לאחת מקבוצות חובבי המוסיקה והתחלתי לקרוא את התכתבויות העבר, בהן טל לקחה חלק. הצלחתי להבין מהם הנושאים המעודדים את תגובותיה.פרסמתי הודעה בדמותה של נערה, אשר מעולם לא למדה נגינה, והיא מעוניינת להתחיל ללמוד לנגן – אך מתלבטת בין מספר כלי נגינה.
קיבלתי שתי תגובות לא רלוונטיות מנערים אשר נראה שרק התעניינו בתמונת הפרופיל של קרובת משפחתי. למזלי, טל הייתה השלישית אשר הגיבה, אך כתבה תגובה בקצרה: "רק פסנתר".הגבתי: "למה"? לאחר מכן היא כבר ענתה בהודעה פרטית.
הבנתי שהצלחתי.בעזרתה של קרובת משפחתי, התכתבנו עם טל במשך שעות ארוכות.
טל סיפרה על אהבתה לפסנתר והמליצה לנו על המורה הפרטי שלה. היא המשיכה וסיפרה שכאשר היא מנגנת, היא לא חושבת על כלום. הופתעתי לגלות כיצד ילדה בת 11 מתבטאת.שמחתי שטל נפתחה אלי בשיחתנו, אבל היא עדיין לא סיפרה לי את שעובר עליה.
ידעתי כי אין סיכוי לשאול משהו מבלי לעורר את חשדה, לכן החלטתי להשתמש ב"טריק" של חוקרים וסיפרתי לה שכעת קשה לי מאוד בבית הספר ועל כן אני מחפשת תחביב נוסף.
טל מיד החלה להתעניין. המשכתי וסיפרתי כי אני מרגישה לא מקובלת בכיתתי, ואף היו מספר מסיבות כיתה שאליהן לא הוזמנתי.טל חשבה קצת בטרם ענתה לי.
ראיתי שהיא קראה מה שכתבתי, ואז לפתע היא שלחה לי צילום מסך היישר מה"וואטס אפ" האישי שלה.בצילום המסך היה ניתן לראות מספר הודעות נאצה שהיא קיבלה מחברותיה לכיתה.
מתברר שאחת התלמידות בכיתה שלה, היותר "מקובלות בחברה", מסיבה לא ברורה החליטה לעשות עליה "חרם" – ומאז חייה התהפכו.
היא המשיכה לשתף ולספר כי היא מקבלת אינספור הודעות עם קללות, מאנשים שהיא בכלל בקושי מכירה. בחלק מהמקרים מספר פעמים אף הדביקו לה מסטיק על המושב בכיתה, גנבו לה מחברות וכלי כתיבה ואף זרקו לה את התיק מהחלון.
שאלתי אותה אם היא סיפרה להורים שלה או למישהו מבית הספר. היא השיבה שלא, היא מפחדת שאם תעשה זאת זה רק יחמיר את המצב. היא מקווה שאם היא תמשיך לא להגיב – אז אולי ישכחו ממנה וזה פשוט ייפסק.
הבנתי את כל מה שעובר על טל, וליבי יצא אליה.עם המידע שברשותי, ניגשתי להוריה של טל וסיפרתי להם את מה שעובר על בתם. הם פרצו בבכי.
היו להם תחושות מעורבות של כעס, תסכול ואף תחושות של כשלון בתור הורים, מכיוון שלקח להם זמן רב להבין מה עובר על בתם ועד אז לא הצליחו לעזור לה.
הם בעיקר הביעו צער על כך שלא שכרו את שירותיי מוקדם יותר. הסברתי להם שהם לא צריכים להרגיש אשמים וזה יכול לקרות בכל משפחה.
מזל שהם השכילו לבדוק את הנושא לעומק. לאחר כחודשיים יצרו עמי קשר ורד ועידן בכדי לאחל לי חג שמח. כאשר שאלתי לשלומה של טל, הם סיפרו לי שוחחו עימה, וחשפו בפניה שהם יודעים מה שעובר עליה.
היא הצטערה שלא סיפרה להם קודם ולאחר מחשבות רבות הם החליטו שהם מעבירים את טל לבית הספר חדש, בו היא תתחיל מחדש.הוריה של טל ביקשו ממנה להבטיח להם שתספר להם הכול מעתה ואילך – הם לא רוצים לשמוע אותה מנגנת יותר "מנגינה עצובה". *אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף
שרגא איסוף מידע וחקירות
03-5440977 / 050-7404376
shragainfo@gmail.com ** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד. ***תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן.
**** הצילום הוא אילוסטרציה
https://www.facebook.com/private.investigations/
