מיומנו של חוקר 19: "תפוח רקוב"

"אני צריך שתעזור לי למצוא גנב", כך נפתחה השיחה עם חבר ותיק, אשר ביקש לשכור את שירותיי. אסף, בחור בן גילי, יצר עמי קשר, לאחר פרק זמן ממושך בו לא דיברנו. היות ואני מכיר את אסף שנים רבות, הבחנתי מיד בקולו העצבני. נתתי לאסף יעוץ ראשוני בטלפון והתעניינתי מדוע הוא לא פנה למשטרה. הוא השיב כי הוא לא יכול לדווח על גניבת משהו ש"לא היה אצלו מעולם". אסף, עוסק בסחר יהלומים, ומבלי שהיה צורך כי יאריך במילים, הצלחתי להבין במה מדובר. על כן, ביקשתי מאסף שניפגש בהקדם. משרדו של אסף ממוקם בקומה ה-40, באחד המגדלים הגבוהים שבארץ. ביקשתי ממנו שנקיים את הפגישה במקום ניטרלי, במרחק רב ממשרדו, ובמקום בו אין סיכוי שנפגוש אדם שהוא מכיר. אסף סיפר כי לפני מספר חודשים, אדם מבוגר מאוד ביקש ממנו לאמוד את ערכו של יהלום יקר ערך אשר נמצא ברשותו. אותו קשיש סיפר לו כי הוא חולה במחלה סופנית ואין הוא יודע כמה זמן עוד נשאר לו לחיות. על כן, הוא מעוניין לקבל הערכה מדויקת לשוויו של היהלום. הוא לא שיתף אותו מה בכוונתו לעשות עם היהלום וכיצד הגיע לידיו. בסיומה של הפגישה, הקשיש ביקש ממנו כי יאכסן עבורו את היהלום למשך מספר ימים, עד אשר ירכוש כספת. הוא הדגיש בפניו כי אף אחד מבני משפחתו לא יודע על היהלום. באופן מפתיע ומוקדם מהצפוי, הקשיש נפטר ביום שלמחרת. כך היהלום נשאר אצל אסף, ללא כל דורש. אסף המתין מספר שבועות בציפייה שיגיע דורש, אך ידע עמוק בתוכו כי אף אחד לא יגיע לדרוש את היהלום. הוא זכר כי הקשיש סיפר לו כי אין איש שיודע על היהלום, ובטח לא על כך שהוא מצוי בכספת אצל אסף. כאשר שאלתי את אסף האם הוא ניסה לאתר את היורשים החוקיים של היהלום, הוא הרבה לגמגם ולהחליף במהרה את הנושא. במקרה הזה, לא התכוונתי להיות "מצפונו" של אסף. רק נתתי לו להבין, בעדינות, מה דעתי על כך שהוא השאיר במחיצתו את היהלום היקר. כל הסיפור היה יכול להיגמר, אלמלא היהלום המדובר לא היה נגנב מהכספת שבמשרדו. אסף הניח שמי שביצע את הגניבה חייב להיות אחד מעובדיו, היות ורק להם ישנה גישה לכספת. בנוסף, הוא סיפר כי מצלמות האבטחה שלו נוטרלו, ועל כן אין תיעוד של אירוע הגניבה. אסף ידע לומר את טווח הזמן המוערך מהרגע בו ראה את היהלום בפעם האחרונה, ועד אותו רגע בו גילה כי הוא חסר. בעסק ישנם עשרים עובדים, אשר כל אחד מהם הוא בגדר "חשוד". ביקשתי מאסף שיעביר לי את פרטי עובדיו, על מנת שאוכל לערוך בדיקות רקע מקיפות. חיפשתי פרטים שונים מעברם ומעשיהם בהווה של העובדים (עבר פלילי, חובות כספיים, עובד שהסתבך עם גורמים שונים...), על מנת שיוכלו לסייע לי למצוא את החשוד בגניבה. בדיקות רקע מסוג זה אינן זולות. אך הן נחוצות וחשובות בכדי להגיע "חמוש" בידע אל מול העובדים. מצאתי כי לארבע מהעובדים ישנם תיקים במשטרה. שלושה תיקים נפתחו בטרם הגיעם לגיל 18 על "השתובבויות" שונות, אך הם נמחקו. תיק נוסף נפתח לעובד אשר היה מעורב באירוע אלימות (התברר כי הוא שהה במשחק כדורגל, הרוחות התלהטו, והוא נגרר לאירוע אלימות). בנוסף בדקתי האם לעובדים ישנם חובות, וגיליתי כי לשלושה מהעובדים ישנם חובות לבנקים בשל משיכת יתר משמעותית. מבין שלושת העובדים הללו, שניים מהם – אורן ועידו, היו העובדים עם העבר הפלילי. בשלב זה עוד לא עדכנתי את אסף בממצאים, מכיוון שלא רציתי להטיל דופי בשמם של העובדים הללו בטרם אהיה בטוח באשמתם. שאלתי את אסף האם מישהו מהעובדים נעדר בתקופה האחרונה, מאז היעלמות היהלום, והוא השיב כי לא זכורה לו היעדרות של מישהו מהעובדים במהלך התקופה האחרונה. הבנתי כי אין ברירה, ועלי לשבת עם כל העובדים על מנת לשמוע מהם ישירות על מקום הימצאם במועד הגניבה, ולאתר מי מהם גנב את היהלום. בדקתי עם אסף, האם יצא למישהו מהעובדים לראות את היהלום, והוא ענה כי רק הוא ראה את היהלום. כמו כן, הוא סיפר כי הוא מידי יום הקפיד להחליף את הסיסמא לכספת. ההיגיון שלי אומר שהעובד אשר גנב את היהלום, הציץ בפעם האחרונה שאסף דאג להחליף את קוד הכספת, ניצל את רשלנותו וכך גילה את הקוד. ישבתי עם כל עובד ועובד, התרשמתי מגרסתם אשר נשמעה לי רציפה, אמינה וללא סתירות. גם כאשר ניסיתי להפילם באמצעות "תרגילי חקירה", הם לא נפלו בהם – זאת מכיוון שהיו דוברי אמת. הבנתי שמלבד אסף אשר מכיר את היהלום מקרוב, ישנם "פרטים מוכמנים" שרק הגנב יכול לדעת. מדובר בפרטים על היהלום, שאם היהלום לא בידך- אין דרך שתוכל לדעת אותם. כאשר התחלתי את החקירה עם אורן, העובד בעל העבר הפלילי והחובות הכספיים, סימני הלחץ ניכרו עליו. הוא לא היישיר מבט, תנועות ידיו עצבניות וזה נראה כאילו הוא הסתובב כביכול עם שלט גדול על המצח שהוא אכן מסתיר משהו. החלטתי ללחוץ עליו בחקירה, להציפו בשאלות הקשורות למשפחתו ולחובות הכספיים שלו. אורן לא הבין מהיכן ידועים לי כל הפרטים עליו – דבר שהוביל אותו להילחץ עוד יותר. הרגשתי שאני קרוב מאוד "לשבור" אותו, ולכן הלחצתי אותו עוד יותר ואמרתי לו שאני יודע כי הוא גנב את היהלום. אורן הכחיש את דברי בכל תוקף. החלטתי לשלוף את הקלף הסופי שלי, ובעודו מבולבל ומזיע, אמרתי לו שלפחות יחזיר את הקופסא בה היה היהלום. כך נוכל להגיש תביעה לחברת הביטוח, ואסף יוכל להוכיח לחברת הביטוח כי היהלום היקר אכן היה ברשותו. לא סיפרתי לאורן שהיהלום מעולם לא בוטח בחברת הביטוח, וכי אין שום קשר בין קופסאת היהלום לבין תביעה או אי תביעה. אורן שב והתעקש כי אינו יודע איפה הקופסא האדומה של היהלום, ואז שאלתי את אורן: "איך אתה בדיוק יודע שהקופסא הייתה אדומה?" הרי מעולם לא ציינתי זאת בפניו. אורן החל לבכות, וסיפר שהוא לא זה שלקח את היהלום, אלא עזר לעובד אחר נוסף; עידו, אשר עובד ביחד איתם. הוא זה שחיבל במצלמות עבור עידו, לאחר שהופעל עליו לחץ כבד בשל החובות הכספיים שלו. הסברתי לאורן שעכשיו החובות שלו קצת גדלו. מיד אחריו, הכנסתי לחדר את עידו. לאחר שהוא הבחין בפניו הנפולים של אורן, הוא הבין כי הוא התוודה על הכל, ולא נותרה לו ברירה אלא להודות. למזלו של אסף, העובדים עוד לא הספיקו למכור את היהלום ולכן יכלו להשיב לו את הגניבה. בתמורה לכך, אסף השיב להם במכתב פיטורין במעטפה אדומה.

*אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף

שרגא איסוף מידע וחקירות

03-5440977 / 050-7404376

shragainfo@gmail.com ** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד. ***תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן

**** הצילום הוא אילוסטרציה

https://www.facebook.com/private.investigations/