מיומנו של חוקר 14: "מוות פתאומי" - חלק ב'

כזכור קיבלתי לידי תיק חקירה של מוות בטרם עת של בחורה צעירה בשם חן, אשר נמצאה ללא רוח חיים בחדרה בפנימייה בדרום. מבדיקה ראשונה של התיק, נמצאו ממצאים אשר הובילו את משפחתה של חן לחשוד כי ייתכן שהיא לא התאבדה, אלא אולי קיבלה סיוע מאדם נוסף. קודם כל שאלתי את עצמי עד כמה באמת הכירו ההורים, ולריה וגרגורי, את בתם? והאם, כמו כל הורה, פשוט קשה להם להאמין שהיא התאבדה ועל כן נאחזים בתקוות שווא, בתקווה שאני אמצא משהו שלא בהכרח קיים. לכן, קודם כל נסיתי להבין למה בעצם מלכתחילה נשלחה חן לפנימייה? כל האנשים עימם שוחחתי, סיפרו לי שחן ביקשה ללכת לפנימייה, היא רצתה להיות "קרבית" בצבא וראתה את זה כחלק טריוויאלי מהליך התבגרותה. היא הסתדרה מצוין עם הוריה, והייתה קשורה במיוחד לאביה. חן הייתה מדברת עימם בתדירות יומית, ומספרת להם כמה כיף לה בפנימייה ועד כמה המדריכים מרוצים ואוהבים אותה. חברותיה של חן, לפחות חלקן, הביעו חשדנות כלפי. אבל הרגשתי כי ישנן כמה מהן אשר רוצות שהסיפור הזה יצא החוצה, על מנת שמקרים כאלה לא יתרחשו בשנית. כולן סיפרו דברים טובים על חן, ובניגוד למקרים בהם אנחנו רגילים לשמוע אנשים מדברים טובות "על המת", התרשמתי כי הפעם הן באמת מתכוונת לזה. חברותיה סיפרו לי על מקרים בהם בנות אחרות היו מתקשות בפנימייה, וחן נהגה לשבת ולעודד אותן, לומר להן כמה שפנימייה זה כיף ובסך- הכול, מדובר בחוויה. במקרים אחרים חן הייתה מוותרת על איזה פריט לבוש שהביאה מביתה, לטובת חברה ששכחה חולצה, או מעיל בבית. חן נהגה לספר שהיא מחכה כבר להגיע ולהתגייס לצבא, ולשרת את המדינה באופן הכי קרבי שאפשר. נסיתי להבין אם היו לה אויבים? הרי בין בנות צעירות, סביר להניח שהיו קיימים תככים ומזימות. אך כל הבנות, ללא יוצא מן הכלל, סיפרו שהן אהבו את חן והיא פשוט הייתה בן אדם טוב. ואז אני ממשיך לשאול את עצמי למה שמישהי – ללא בעיות בבית, אשר מסתדרת עם מוריה, ועם הרבה ציפייה לעתיד – תרצה להתאבד ? לא הצלחתי למצוא קצה של חוט, אשר יוכל לעזור לי להבין את הסיבה שבגינה חן בחרה להתאבד (אם אכן זה מה שקרה...) החקירה שלי נמשכה חודשים, במהלכם נסעתי בכל רחבי הארץ, מכוון שהבנות סיימו כבר את הפנימייה, והתגוררו בכל מיני מקומות בארץ. במקביל, בזמן הזה אני ממשיך לדבר ולהיפגש עם הוריה של חן, ולריה וגרגורי, אשר מנסים לקבל ממני שביב של תקווה, או מידע חדש. עדכנתי את המשפחה שאנחנו בעצם "מגששים באפלה" וכי ייתכן שאף פעם לא נגלה מה היה שם, במידה ואכן היה משהו שהוא לא התאבדות. בשלב זה חשבתי שאולי אני צריך להתמקד דווקא בבנות שלא רצו לדבר איתי, ולא באלה שהסכימו לדבר איתי מרצון. בחלק משיחותיי עם בנות הפנימייה, היו שסיפרו לי כי בתקופה האחרונה, אשר קדמה למותה של חן, היו מספר בנות ספציפיות אשר נטו לקבל קשה יחס מהמדריכים, ואף שתיים מהן עזבו את הפנימייה באופן פתאומי. חשבתי, האם יש כאן משהו ? אולי חן הסתירה את המצב שלה מכולם. בוקר אחד בעודי מעוניין לצאת ליום חקירות נוסף, התקשרה אלי ולריה ואמרה לי: "תעצור הכל". שאלתי, "מה קרה"? והיא סיפרה לי, בגרון חנוק מדמעות, כי בעלה, גרגורי, נפטר. התברר לי כי גרגורי, שהיה קשור מכולם לבתו, לא הצליח להשתקם מאז מותה ומת מצער. כאשר הלכתי לבקר את ולריה במהלך השבעה, ראיתי שמשהו השתנה בה. היא נראתה מובסת, נטלות כוחות. כאבתי מאוד את כאבה של המשפחה. כחודש לאחר מכן נפגשתי שוב עם ולריה, לפגישה קצרה בחוף הים. היא ביקשה להיפגש שם, מכוון שזה היה המקום הקבוע בו היא וגרגורי היו הולכים בכדי לדבר ולהירגע. ולריה אמרה לי שהיא מבקשת שלא אחקור עוד בתיק, היא לא רוצה להילחם יותר בטחנות רוח. יש לה בת נוספת לגדל, והיא כבר איבדה את בעלה, בגלל "המלחמה" הזאת לגילוי האמת. כאב לי על משפחתה של ולריה, וכאב לי שלא יכולתי לספק להם תשובות. הרגשתי שבמידה מסוימת נכשלתי. למרות שידעתי מראש כי הסיכוי לגילוי האמת – במידה ואכן קיימת אמת אחרת – הוא קטן מאד. חודשים רבים לאחר החקירה המשכתי לחשוב על חן ומשפחתה והסקרנות המקצועית שלי לא עזבה אותי. הצלחתי לאתר חברה נוספת של חן מהפנימייה, ענבל, אשר במועד החקירות הקודמות הייתה בחו"ל ולא עלה בידי לשוחח עמה. לאחר שיחה ארוכה עמה היא סיפרה לי משהו מדהים שהיא שמעה מחן רק מספר ימים לפני מותה. מסתבר שחן פנתה לענבל כשותפת סוד וסיפרה לה כי היא ילדה מאומצת ! וכי חרף העובדה שהיא אוהבת מאד את הוריה היא החלה לאחרונה לחשוב על המשפחה הביולוגית שלה והאם להתחיל בהליך חיפוש המשפחה. הסיבה שהיא סיפרה זאת לענבל, מכוון שענבל בעצמה ילדה מאומצת מגיל צעיר, ומסתבר שהיא היחידה מהפנימייה שידעה על כך. בשלב זה נוספו לי עוד שאלות ביחס למוות של חן, האם היא נכנסה למשבר נפשי אשר גרם לה להתאבד ? למה המשפחה שלה הסתירה את המידע החשוב הזה ממני ? אבל החלטתי, כמו אימה של חן, להרפות מהחקירה והבנתי שכנראה הסוד בנוגע למוות של חן לא יתגלה לעולם...

*אם אהבתם את הסיפור אשמח לשיתוף

שרגא איסוף מידע וחקירות

03-5440977 / 050-7404376

shragainfo@gmail.com ** רוצים לראות את הפרקים הבאים של יומנו של חוקר, תעשו "לייק" לעמוד. ***תודה רבה לטל חגי על עריכת התוכן & לעמיחי שרגא על הצילום

**** הצילום הוא אילוסטרציה

https://www.facebook.com/private.investigations/