מיומנו של חוקר 11: "יוסי ילד שלי מוצלח"

אחרי שנים רבות במקצוע ולאחר ששמעתי כל-כך הרבה מקרים וסיפורים, קשה לגרום לי להתרגש או לכעוס כאשר אני שומע סיפור או בעיה של לקוח. אבל אם יש משהו שתמיד מצליח להוציא אותי מדעתי, הוא כאשר אני שומע סיפורים על חשד להתעללות בילדים. לילך, בת 33, מגבעתיים נפגשה איתי בבית קפה במרכז. לאורך כל הפגישה היא הייתה נסערת ועוד בטרם החלה לגולל בפני את סיפורה, היה נראה כאילו היא מתחרטת בכל רגע ועומדת לעזוב את המקום. היא פנתה אלי בהמלצה של חברה קרובה, וסיפרה כי התלבטה רבות לפני שפנתה לחוקר פרטי, אבל בתקופה האחרונה היא הרגישה שאין לה ברירה. לאחר שהרגעתי אותה והסברתי לה שהשיחה בנינו חסויה, היא שפכה את ליבה וסיפרה כי נמצאת בהליך גירושים מאוד בעייתי עם בעלה מזה שש שנים, תומר. הם היו נשואים חמש שנים, אבל בקשר זוגי מאז התיכון, והייתה ביניהם אהבה גדולה. לדבריה תומר השתנה. לפתע, ומבלי לשים לב, יחסיהם עלו על שרטון. לטענתה, תומר הוא אדם חכם מאד, ועובד כקצין בטחון ברשת גדולה. לכן הוא מכיר קצת את התחום המעקבים וחשדן מאד. עד להשלמת הליך הגירושין, תומר היה לוקח את ילדם, יוסי, בתדירות של פעמיים בשבוע. אך לאחרונה לילך החלה לחוש בשינוי בהתנהגותו של יוסי. כאשר שאלתי למהות השינוי בהתנהגות, היא סיפרה לי שיוסי הפך לפתע לסגור מאד. הוא מדבר פחות והיו מספר מקרים בהם הוא הרטיב בלילה, תופעה אשר ממנה מעולם לא סבל בעבר. בשלב הראשון היא ייחסה את השינוי בהתנהגות לעובדה שבנם כנראה הבין שהוריו כבר לא גרים יחד, וייתכן כי נושא הפרידה בניהם משפיע עליו. אבל לאחרונה היא הרגישה שיש שם משהו נוסף, מעין תחושת בטן לא מוסברת. הסברתי ללילך את האופציות שלה – האפשרות הראשונה היא בעצם מעקב רציף אחרי בעלה, תומר. הבעיה עם האפשרות הזאת היא שמדובר בהליך יקר מאד, וגם על פי חוק ניתן לעקוב אחרי אדם רק בשטחים ציבוריים. לכן צריך "לקוות" שהוא יעשה משהו מפליל בשטח הפתוח. לאור מה שסופר לי על תומר, האמנתי שזאת אופציה טובה פחות. האפשרות השנייה היא לצלם בתוך הדירה של תומר, אפשרות שכזו הינה בעייתית מכיוון שמדובר בדירה שהיא בבעלות הוריו של תומר. בשל כך, לא ניתן מבחינה חוקית למקם מצלמות ללא אישורם של הוריו, אשר לבטח לא יפעלו כנגד בנם. האפשרות השלישית היא למקם מצלמה על ילדם המשותף - בתיק אוכל, חולצה או אביזר אחר. אך גם אפשרות זאת בעייתית, עקב העובדה שבנם הקטין אינו יכול בפועל להסכים להליך זה, והיה קיים חשש כי תומר יחשוף את המצלמה. בשלב זה חשבתי והצעתי אפשרות רביעית, והיא לפתות את תומר לדירה בה הם התגוררו בעבר. הדירה הייתה רשומה על שם שניהם, ולכן אין כל מניע להציב שם מצלמות נסתרות. לילך אמרה שתומר חכם ולא יבוא לדירה שלה סתם כך, וכי בדרך כלל היה נוהג לאסוף את ילדם מלמטה. במקרים כאלה "ידע הוא כוח", ולכן שאלתי את לילך את כל השאלות האפשריות על המשפחה. הבנתי כי תומר מעוניין למכור את הדירה המשותפת שלהם, ולכן הצעתי ללילך לבקש מתומר להגיע לדירה כי אמור להגיע קונה פוטנציאלי, ולספר לו כי היא לא תוכל להיות בדירה באותה עת. הזמן היחיד בו ניתן היה לראות את הדירה, היה "במקרה" בזמן שבו תומר היה צריך להיות עם בנם, יוסי. כך בעצם יצרתי חלון הזדמנויות, שבו תומר נשאר בדירה שלהם יחד עם יוסי, לבדם. הקונה הפוטנציאלי לדירה היה כמובן אני. דאגתי לאחר בשעה לפגישה עם תומר, מה שיאפשר לו "זמן איכות" עם יוסי בדירה, בסיטואציה בא הוא קצר רוח. כאשר הגעתי לדירתם של תומר ולילך, תומר הראה לי את הדירה ולאחר זמן קצר עזבתי את המקום. למחרת בחנתי את הצילומים והבנתי שחששה של לילך היה נכון. תומר נראה צועק על ילדם ואף בשני מקרים "מטלטל" אותו בחוזקה, אך באופן שלא משאיר סימנים על הגוף. התרעתי בפני לילך כי הסרטונים קשים לצפייה, איך היא התעקשה לראותם בכל זאת. עם סרטונים אלה, היא ניגשה למשטרה להגיש תלונה. לאחר מספר חודשים לילך התקשרה להודות לי, וסיפרה כי תומר הפסיד את המשמורת על בנם במשפט שנערך, וזאת בזכות הסרטונים שהציגה.