מיומנו של חוקר 67: "בשם האב"


"אני צריך שתמצא לי מישהו, אבל אני לא יודע את מי..."

7:00 בבוקר, יום ראשון.

אחרי שבוע ארוך של חקירות, קבעתי שבאותו יום ראשון אעבוד מהמשרד. אחד היתרונות במקצוע החקירות, הוא שברוב הפעמים אתה אדון לעצמך ויכול לקבוע לך את לוח הזמנים.

בעודי עובד אני מקבל שיחה ממספר שאינני מכיר. בצד השני, היה בחור שהציג את עצמו כאסף, ומסר כי הגיע אלי דרך אתר האינטרנט שלי ושהוא זקוק לשירותיי.

תוך כדי השיחה עמו, אני מריץ חיפוש ראשוני על מספר הטלפון הנייד שלו. אני מזהה כי מדובר בטלפון נייד מסוג "טוקמן", כלומר, אינו רשום באופן פורמלי על שם אף אחד.

יכולתי לבצע חקירה מעמיקה יותר ביחס למי שעומד בצדו השני של הקו, אך בשלב זה החלטתי שלא. נתתי לתחושת הבטן שלי להוביל אותי והמשכתי להקשיב לסיפורו של אסף.

"אני צריך שתמצא לי מישהו, אבל אני לא יודע את מי".

עניתי לו משפט ששמעתי מאחד החוקרים שלימד אותי בצעירותי: "אנחנו חוקרים, אבל לא קוסמים". הוא סיפר לי, שלאביו המנוח היה עסק לטקסטיל שנסגר לפני שנתיים. בערוב ימיו אביו סיפר לו שבחנות שלו ישנה מחברת חשובה.

במחברת כתובים החובות של הלקוחות שהאב עבד איתם. האב ביקש ליידע את בנו עליהם, כדי שבמידה והוא לא יבריא הוא מבקש שיפנה אליהם, כדי לגבות את הכסף שחייבים לו.

אסף מעולם לא היה מעורב בעסק של אביו, אשר היה איש מ"הדור הישן", שלא האמין במחשבים, וגם ההתעסקות איתם הייתה מורכבת לו, ולכן הוא שמר את המחברת.

מספר חודשים לאחר שהתאושש מפטירתו של אביו, הוא ניגש אל המחברת כדי לגבות את החובות של אביו המנוח.

במחברת נשארו חמישה חייבים גדולים. אסף יצר קשר עם ארבעה מתוכם. לאחר ששמעו בדבר פטירת אביו, הבטיחו כי יסדירו את החוב במהרה - וכך אכן היה.

הבעיה הייתה עם החייב החמישי.

שם החייב הופיע כדוד, שם המשפחה אינו ברור בכלל. לצד השם הופיע סכום החוב והערה נוספת: "אח של ישראל".

בניגוד לשמות החייבים האחרים שהיו ברורים וניתן היה לאתרם בקלות, במקרה של החייב האחרון אסף לא הצליח. המספר היה של טלפון קווי ישן, שהתברר כי מנותק כבר מספר שנים.

כל המידע שהיה ברשות אסף היה כתובת, שם פרטי וכי לנדון (החייב) יש אח בשם ישראל. אסף סיפר לי כי ניגש לכתובת הרשומה, אך מדובר בבניין "רכבת" בירושלים עם מספר כניסות. לכן, לא הצליח לאתר את החייב והחליט לפנות אלי.

הוא הוסיף כי אינו יודע פרטים נוספים על דוד כמו איך נראה, בן כמה וכו'.

השבתי לו: " אין כאן הרבה, אבל יש מספיק בשביל למצוא אותו". וכך יצאנו לדרך.

ביצענו חקירה ואיתרנו בחור בשם דוד יוסף אשר רשום כמתגורר בכניסה השנייה בכתובת. כמובן שאימתנו, ולנדון אכן יש אח בשם ישראל.

לאחר בירור נוסף, הובהר כי הוא אכן מוכר כעובד בתחום הטקסטיל. ביקרנו בכתובת בכדי לאשר מול שכנים שדוד אכן מתגורר במקום. במידה והדבר יאושר, אוכל למסור את הכתובת המדויקת לאסף ובכך תסתיים החקירה.

אך זה לא היה המקרה.

כאשר שאלנו שכנים במקום על דוד יוסף, הם מיד החמיצו פנים. מתברר כי אנחנו לא הראשונים שמחפשים אותו. בחקירות סמויות התברר כי לדוד יש עוד כמה אנשים שהוא חייב להם כסף. ואמנם דוד רשום כמתגורר בכתובת, הוא לא נראה באזור כבר תקופה ארוכה.

אף אחד מהשכנים לא ידע (או אולי לא רצה...) למסור מידע על כתובת מגוריו העדכנית. במשך מספר ימים ניסנו בדרכים שונות להגיע אל דוד, אך ללא הצלחה.

לא אותרה כתובת נוספת הרשומה על שמו, הוריו לא בחיים, ואפילו לא ידענו איך הבחור נראה כדי שנוכל להמתין בכתובת המשוערת ולעקוב אחריו.

קצה החוט היחיד שנשאר לנו הוא אחיו של דוד, ישראל, שהופיע במחברת.

ביצענו חקירות מורכבות על האח. התברר כי גם אותו קשה לאתר, ככל הנראה בעקבות אנשים שרצו למצוא את אחיו. הוא גם כן, הסתיר בצורה טובה את עסקיו וכתובתו.

במהלך החיפוש אחריו, גילינו כי רעייתו של ישראל עוסקת בשיווק סלסילות פירות. איתרנו פרסומים שונים שלה, בהם היא כותבת כי הם מבצעים משלוחים עד הבית.

בנקודה זו עלה לי רעיון. מיהרנו להזמין משלוח פירות לכתובת בעיר, וביקשנו כי השליח יחכה לנו ברחוב.

כאשר הגיע השליח למקום היה לי חשוב לפתח עמו שיחה, ולכן ביקשתי ממנו להמתין מספר דקות כדי שאוכל להוציא את הכסף על מנת לתת לו את הטיפ שלו.

דאגתי מראש למלא את הרכב בשקי בגדים ובדים שונים - על מנת שיחשוב שאני עוסק בתחום הטקסטיל. בינתיים החמאתי לשליח על הפירות, והוא התגאה וסיפר כי מדובר בעסק של רעייתו.

"בינגו", חשבתי לעצמי. כעת עומד מולי ישראל, אחיו של דוד, ודרכו - אוכל להגיע אל דוד.

בזמן שאני מחפש בערימת שטרות גדולים, "כאילו" שטר קטן יותר, חייכתי ואמרתי לישראל: "בשוק שלנו חייבים להחזיק הכל במזומן, אחרת המדינה לוקחת לך הכל".

ישראל השיב :" כן אני יודע, גם לאחי יש עסק לבגדים". חייכתי לעצמי חיוך קטן..

בשלב זה שלפתי שטר של 50 ₪ ונתתי אותו לישראל. תירצתי בכך שאין ברשותי שטר קטן יותר, אך מכיוון שהסלסילה גדולה - שישמור את הטיפ לעצמו.

המשכתי וסיפרתי כי ברשותי סחורה רבה ואני מחפש מפיצים טובים ומוכשרים. ישראל מיד השיב כי ייתן את הטלפון שלי לאחיו, כך שאולי נוכל לשתף פעולה ואולי הוא יוכל לעזור לנו במכירת הסחורה. הוא וודאי חשב שעומד מולו טרף קל לאחיו.

לא עברה שעה ודוד כבר פנה אלינו בשיחת טלפון. דוד לא היסס וקבע איתנו פגישה במקום סמוך. הרי מכיוון שקיבל את המספר מאחיו ישראל, לא הייתה לו סיבה לחשוד שמדובר במישהו שמחפש אותו. קבענו איתו פגישה וכאשר וידאנו שהוא אכן הגיע למקום, ביטלנו ברגע האחרון בטענה שהייתה לנו תקלה ברכב. כמובן, הבטחנו להיפגש עמו למחרת.

מאותו המקום ממנו "הברזנו" לדוד, אך נשארו במקום בכדי לתצפת עליו וכך גילינו את מספר הרכב עליו דוד נוהג, ואפילו ביצענו מעקב וגילינו את הכתובת העדכנית שלו. עם כל המידע הזה חזרתי לאסף.

"אין לי מספיק מילים להודות לך, אתה עוזר לי לקיים את צוואתו של אבי" אמר אסף. "אני רק עושה את העבודה שלי" עניתי ונפרדנו לשלום. בעודי תוהה איך בדיוק הוא יגבה את החוב…

אבל עד כאן הייתה החקירה.

חשבתי לעצמי על ציטוט ששמעתי פעם כי "כל חיפוש נפתח תמיד במזל של מתחילים, וכל חיפוש מסתיים במבחן למנצח"

*אם אהבתם את הסיפור מוזמנים לשתף. שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@gmail.com

**עכשיו כל הפרקים של יומנו של חוקר באתר שלנו. ***עקבו אחרי הערוץ שלנו בטלגרם וקבלו עדכונים לפני כולם https://t.me/shragainfo

****תודה רבה לאביעד קפויה על עריכת התוכן. ****** הצילום הוא אילוסטרציה. יומנו של חוקר 67 – (יולי 2018)

Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook - White Circle

טלפון: 03-5440977

הארד 7  (קומה ב'), רמת גן

  • Facebook Clean