מיומנו של חוקר 97 - חלק ב'


אסף ביקש מאתנו לעקוב אחרי עובדת שלו לשעבר - לחלק א' של הסיפור לחצו כאן


העובדת טענה שהוא תקף אותה וכי היא מוגבלת מאז בהליכה.

ביצענו מעקב אחרי דקלה.


כאשר צפיתי בסרטון ששלחו לי העוקבים שלי מהשטח, משהו היה נראה לי מוזר בהליכה שלה.

ראיתי בחיי אנשים רבים שהולכים עם מגבלה, אבל הצעדים שהיא עשתה נראו לא טבעיים, כאילו היא לא רגילה ללכת עם קביים.


ביקשתי מצוות העוקבים לא לעזוב אותה לרגע ולהמשיך במעקב.

אחרי עשרים דקות דקלה נראתה יוצאת מהרכב, שוב עם הקביים ונכנסת למשרדים גבוהים.

בדיעבד, לאחר בירור קצר במקום, התברר כי היא הגיעה לוועדה של הביטוח הלאומי.


"זה מסביר מדוע היא יצאה מהבית עם קביים", חשבתי לעצמי.

עכשיו רצינו לדעת אם דקלה נעזרת בקביים באופן קבוע והאם אכן יש לה מגבלה, או שהכל אכן הצגה עבור הביטוח הלאומי והביטוח של אסף.


צוות העוקבים שלי עקב אחריה בדרכה חזרה.

בשלב מסוים אחד העוקבים שלי סיפר לי משהו מוזר- דקלה עשתה סיבוב פרסה ואחרי דקה עוד סיבוב פרסה.

"אני חושב שהיא התבלבלה בדרך", אמר.


"קשה לי להאמין שהיא מתבלבלת בדרך לביתה, תזהר יכול להיות שאתה קרוב מידי", אמרתי.

אחת הדילמות הגדולות ביותר במעקב היא להיות במרחק שהוא מספיק בכדי לראות את הנעקב, ובמקביל לוודא שהוא לא יראה אותך.


פתאום דקלה נראתה משנה כיוון ונוסעת לשכונה הסמוכה למקום מגוריה ולא לביתה.

היא נכנסה לבית פרטי ואחרי כ 15 דקות יצאה ממנו והמשיכה בנסיעה.

כל הזמן הזה היא נראתה עם הקביים.


עדיין בפנים משהו אמר לי שמשהו מוזר קורה פה, ההתנהלות שלה לא הגיונית (חשבתי לעצמי).

לפתע דקלה המשיכה בנסיעה לכיוון דרום ונראתה נוסעת לכיוון באר שבע.

"באר שבע? מה יש לה בבאר שבע? ולמה החליטה לעצור פתאום באותו הבית ורק אז להמשיך דרומה?", אז נדלקו לי כל הנורות.


ביקשתי מהעוקבים שלי לשלוח לי בדחיפות את הסרטון של דקלה יוצאת מהבית הפרטי, לפני הנסיעה לדרום.

צפיתי בו בפעם הראשונה ולא ראיתי משהו מוזר, אבל בפעם השנייה חשכו עיניי – "היא עבדה עלינו"!

התקשרתי לעוקבים שלי ואמרתי להם: "תעצרו את המעקב, אתם עוקבים אחרי האדם הלא נכון".


הם היו המומים – "על מה אתה מדבר, אנחנו עליה", התעקשו.

"תעצרו את המעקב, היא עבדה עליכם! עבדה עלינו!", הסברתי.


עכשיו הגיע החלק הגרוע ביותר מבחינתי.

בכל שנות החקירה שלי קרו לי מספר מקרים מועטים בהם מקרה כזה קרה, אבל זה אכן קורה וזה חלק מהמקצוע.

נאלצתי להתקשר לאסף ולספר לו שדקלה עבדה עלינו ואיבדנו אותה.


"איך זה קרה?", שאל.

"ידוע לך אם יש לה במקרה אחות?", שאלתי.

"כן, צעירה בשנה, למה?", אסף נשמע מבולבל.


"אסביר לך מחר, בינתיים אני מתנצל מכל הלב", המשכתי.

שעה לאחר מכן החוקרים כבר היו אצלי במשרד.


"אתם יודעים מה הFBI האמריקאי מלמד הורים ובלשים צעירים במקרה של חטיפות ילדים?", שאלתי.

"לא", השיבו שניהם.

"לחפש את הנעליים", הסברתי.


חוטפי ילדים באמריקה יכולים לחטוף ילד באמצע לונה פארק, לקחת אותו לשירותים, להחליף לו בגדים, לגלח לו את השיער ולעשות הכל בכדי שאף אחד לא יזהה אותו.

אבל בדרך כלל הם משאירים את הנעליים מכיוון שאין להם נעליים במידה של הילד, והם יודעים שילד ללא נעליים יעורר חשד.


"תמיד להסתכל על הנעליים", המשכתי.

בהתחלה העוקבים שלי לא כ"כ הבינו למה אני מספר להם את כל זה.

דקלה חשפה אותם (מלמלתי לעצמי).


זאת הסיבה שהיא עשתה פרסה פעמיים וזאת הסיבה שהיא לא חזרה הביתה, כי אם לשכונה סמוכה (שם בדיעבד התברר כי גרה אחותה).

היא נכנסה לבית אחותה ואמרה לה: "מישהו עוקב אחרי".

לא בטוח שהיא ידעה מי, ולכן ביקשה מאחותה ללבוש את בגדיה ולקחת את הקביים ולהתחיל לנסוע לדרום, וכך להטעות את העוקבים.


אבל דבר אחד דקלה לא עשתה, וזה להחליף נעליים עם אחותה.

כאשר צפיתי בסרטון היציאה של דקלה מביתה זיהינו שהיא נועלת נעליים אחרות, ואז הבנתי שזו לא דקלה, אלא מישהי שדומה לה.


העוקבים היו המומים! הם לא האמינו שהם נחשפו ושכך הצליחו לשטות בהם.

בהמשך הסברתי לאסף את אותו הדבר.


הוא היה מאוכזב מאד וביקש מאתנו לא להמשיך החקירה.

את המקרה הזה אני זוכר עד היום.. לא פשוט להיכשל במשימה.


אבל דבר אחר בטוח שלימדתי את כל העוקבים שלי – "תמיד לשים לב לנעליים".

אהבתם את סיפור? תייגו חברים בתגובה ושתפו את הסיפור.

שרגא איסוף מידע וחקירות 03-5440977 / 050-7404376 shragainfo@shragainfo.co.il

+הצטרפו לערוץ שלנו בטלגרם וקבלנו עדכונים לפני כולם (לחצו כאן) **עכשיו כל הפרקים של יומנו של חוקר באתר שלנו. *** הצילום הוא אילוסטרציה. יומנו של חוקר 97- חלק ב'- (ספטמבר 2021)

Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook - White Circle